פסק-דין בתיק ע"א 2010/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת תמר אברהמי), מיום 27.3.05, בת"א 58387/03, שדחה, ללא צו להוצאות, תביעה שטרית שהגישה המערערת נגד המשיב.

1.                    הרקע העובדתי

(א)                המערערת היא חברה העוסקת בנכיון שיקים. המשיב הוא עו"ד. במסגרת עיסוקו כעו"ד נטל על עצמו המשיב ייצוג של אחד, טורק (להלן:- " טורק"), שנאשם בפלילים, וקודם לכן יוצג על-ידי עו"ד שני מלכין (להלן:- " מלכין"). המשיב דרש מטורק שכר טרחה בסך 634,000 ש"ח, שאותו היה אמור לקבל מתוך כסף של טורק שהוחזק באותה עת אצל מלכין. המשיב ומלכין הסכימו, שמלכין תקבל 20% משכר הטרחה הנ"ל (126,800 ש"ח) בתמורה לכך שהפנתה את טורק למשיב.

(ב)                 לפי הסיכום ביניהם, מסרה מלכין למשיב, בסוף ינואר 2003 או בסמוך לכך, שיק לפקודתו הנושא תאריך 16.3.03 על מלוא סכום שכר הטרחה (634,000 ש"ח) (להלן:- " השיק של מלכין") והמשיב העביר אליה שיק מעותד ליום 19.3.03 עבור חלקה בשכר הטרחה (126,800 ש"ח) (להלן:- " השיק" או " השיק של המשיב"). המשיב טען בבית משפט קמא, שמלכין הייתה אמורה לקבל את חלקה לאחר שיתקבל אצלו כספו של טורק, ומתוך אותו כסף.

(ג)                  השיק של המשיב כלל שרטוט מודפס ובו המילים "למוטב בלבד". המילה "לפקודת" אינה נזכרת בו (כתוב: "שלמו ל..."). השיק נמסר על-ידי פקידה במשרד המשיב לבן-זוגה של מלכין, רונן רשל (להלן:- " רשל"), ולבקשתו (לאחר שהמשיב אישר זאת) - פרטי הנפרע לא מולאו.

(ד)                 במחצית חודש מרץ 2003, לפני שחל מועד פרעונו של השיק של מלכין, הסתלקו רשל ומלכין מן הארץ, והותירו אחריהם חובות ונושים. משאפסו הסיכויים לגבות את השיק של מלכין (השיק אכן חולל מחמת העדר כיסוי מספיק), הורה המשיב לבנק הנמשך לבטל את השיק.

(ה)                בדיעבד התברר, שמלכין ניכתה את השיק של המשיב אצל המערערת. המערערת הוסיפה את שמה כנפרעת, והציגה את השיק לפרעון. השיק חולל לנוכח הוראת הביטול שמסר המשיב לבנק הנמשך. מכאן התביעה שהוגשה לבית משפט קמא.

(ו)                  לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שלא נוצר כל קשר בין המערערת לבין המשיב לפני ביטול השיק.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

בפסק דין מנומק, יסודי ונכון - נדחתה תביעת המערערת.

(א)                בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב שמימוש השיק היה כפוף לתנאי: קבלת שכר הטרחה ממלכין (אם באמצעות פרעון השיק שמשכה או בדרך אחרת), ותנאי זה לא התקיים. גרסת המשיב לא נסתרה, והגיונה ברור: התשלום אמור היה להתבצע מתוך שכר הטרחה שיתקבל בפועל. טענת המשיב אף נתמכה בתאריך שנשא השיק ושהיה מאוחר ב-3 ימים מהתאריך שנשא השיק של מלכין. אין מחלוקת שהמשיב לא קיבל את שכר הטרחה עבור ייצוגו של טורק עד למועד פסק הדין, ומשכך, קמה למשיב הגנה טובה נגד מלכין, שהיא צד קרוב לשטר.

(ב)                 בית משפט קמא קבע שהמערערת והמשיב הם צדדים רחוקים לשטר, והעמיד לדיון את השאלה הבאה: " האם מגיעה התובעת כדי מעמד של אוחז כשורה או מעמד אחר המקנה לה זכות לממש את השטר חרף כשלון התנאי ואף שצד קרוב לא יכול להפרע מהנתבע" (עמ' 7 לפסק הדין).

(ג)                  השופטת קבעה שעל פי ההלכה הפסוקה יכול נפרע להיות אוחז כשורה. ברם, בנסיבות דנן נטלה המערערת את השטר כשחסר בו שם הנפרע, והוסיפה את שמה כנפרעת לאחר שנודע לה שמלכין ברחה מן הארץ. שמו של הנפרע הוא פרט חיוני בשטר. אפשר להשלים בשטר גם פרטים חיוניים לפי סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן:- " הפקודה"), אולם כל עוד השטר אינו מקיים את הוראות סעיף 3(א) לפקודה ומכיל את כל היסודות המפורטים שם - אין מדובר בשטר. מכאן, שכשהגיע השיק של המשיב לידי המערערת - לא היה בידיה שטר, לא כל שכן שטר שהוא " שלם ותקין לפי מראהו" כלשון סעיף 28(א) לפקודה. המסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא היא, שהמערערת הייתה רשאית להשלים את שמה כנפרעת בשיק, ומרגע שהשלימה אותו הייתה לאוחזת בשטר - אולם לא אוחזת כשורה. לכן, הגנתו של המשיב נגד מלכין עומדת לו נגד המערערת באופן שמפטיר אותו מחבותו על פי השיק.

(ד)                 לנוכח המסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא, התייתר הצורך לבחון את תום ליבה של המערערת והשלכתו על היותה אוחזת כשורה. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, דן בית המשפט בנסיבות העובדתיות שהוכחו לפניו בהקשר זה, מבלי לקבוע את נפקותן המשפטית. בית משפט קמא מצא, בין היתר, שהשיק של המשיב היה בסכום הגבוה ביותר מבין שיקים רבים שמסרה מלכין לנכיון, ושהמערערת נהגה לברר את טיבם של שיקים בסכומים גבוהים (מעל 10,000 ש"ח) שנמסרו לה לנכיון. המערערת אכן החלה בברור טלפוני עם משרד המשיב, אך הפקידה שענתה לשיחה במשרד המשיב (יונית שמה) השיבה לנציג המערערת, רונן, שהיא אינה עוסקת בשיקים, והפנתה אותו לפקידה בשם רוית. רונן טען שהוא שב והתקשר למשרדו של המשיב, ואף שוחח עם רוית. רוית, מצידה, הכחישה שקיימה שיחה עם רונן, ולא נחקרה בחקירה שכנגד בנקודה זו. המערערת לא תמכה טענתה בדבר השיחה עם רוית בכל ראיה אחרת (למשל, תדפיס שיחות טלפון), ומכאן, שהמערערת התחילה את הבירור, אך לא סיימה אותו.

ממצא נוסף של בית משפט קמא עניינו במועד והיקף הערך שנתנה המערערת למלכין כנגד השיק של המשיב. ניתוח חומר הראיות הביא למסקנה, שהמערערת הקדימה למלכין את תשלום השיק ב-8 ימים בלבד, וכנגד זאת גבתה עמלה גבוהה במיוחד בשיעור 8% (מלכין קיבלה עבור השיק 116,650 ש"ח במקום 126,800 ש"ח).

על סמך האמור ציין בית משפט קמא כי " בפני התובעת עמדו אפוא מספר סימני אזהרה ובכללם סכום השיק וחריגותו על רקע סכומי השיקים האחרים שנוכו על ידי מלכין, לקוחה חדשה, ונכונותה של מלכין לשלם לכאורה עמלה גבוהה תמורת הקדמת תשלום של ימים ספורים. זאת, בנוסף לעובדה הבסיסית שלפני התובעת עמד שטר הנושא על פניו הגבלת סחירות והוא נטול יסוד חיוני - שמו של הנפרע. התובעת עצמה סברה כי יש במאפיינים של השיק כדי להצדיק בדיקה למול המושך. היא החלה בבצוע בדיקה כזו, אך לא השלימה אותה." (עמ' 14 סע' 35 לפסק הדין).

(ה)                בשלב הבא נפנתה השופטת לבחון אם יש למערערת מעמד אחר המקנה לה זכות למימושו של השיק, חרף קיומה של הגנה נגד צד קרוב, ואף על פי שאינה אוחזת כשורה. בהקשר זה טענה המערערת, שהיא זכאית למלוא סכום השיק על פי הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595), הקובעת שאוחז שאינו אוחז כשורה גובר על כשלון תמורה, ובלבד שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה. בית המשפט קבע שהלכת גויסקי אינה מסייעת למערערת, מפני שהיא מתייחסת לסיחורו או למועד נטילתו של שטר, בעוד שבמועד שהמערערת קיבלה לידיה את השיק - לא היה הוא שטר. השיק הפך לשטר רק כשהשלימה המערערת את שמה כנפרעת.

(ו)                 בית משפט קמא הקדיש מספר מלים גם לאופן פעולתו של המשיב, וציין כי " בראייה כוללת של נסיבות המקרה שלפני, התשתית הראייתית מצביעה על קושי בדרך הילוכו של הנתבע, מושך השיק. הותרת שם הנפרע 'פתוח', כך שניתן למלאו על ידי כל גורם, עמדה בבסיס הכשל." (עמ' 17 לפסק הדין). השופטת ציינה, שבדרך זו איפשר המשיב הפיכת שיק שעליו מצויינת הגבלת סחירות למסמך סחיר, ומהלך כזה טומן בחובו סיכונים שיש לקחתם בחשבון. בית משפט קמא הוסיף, שהמשיב יכול היה לכאורה להפסיק את ייצוגו של טורק לאחר שלא קיבל את שכר הטרחה במועד שהובטח לו, אך בחר שלא לעשות כן, ואף על פי שעמד במקום הטוב ביותר למנוע את הסיכון - הוא לא פעל למניעתו.

(ז)                  בית משפט קמא דחה את התביעה, ללא צו להוצאות.